חוגגים את חג הסיגד במקיף א אשדוד

חג הסיגד בשבילי / לילך קאסה, ט'2

חוגגים את חג הסיגד במקיף א אשדוד

חג הסיגד עבורנו (המשפחה) הוא יום תפילה של העדה ויום זיכרון. אנחנו חוגגים את הסיגד בזה שאנחנו עולים לירושלים (לכותל) ומתפללים. לאחר מכן עושים ארוחה בבית עם לחם אתיופי, יין, וכל בני העדה לובשים בגד לבן אתיופי מסורתי חגיגי. יום הזיכרון הוא כדי להזכיר כי רבים מבני העדה רצו לעלות לארץ ישראל (ירושלים) את דרכם הם עשו ברגל לסודן והרבה לא עמדו במסע ומתו. ברצוני לספר את סיפורו של אבי שצלח את הדרך והגיע לירושלים הנכספת.

"יום אחד בשעות הערב התחלנו את המסע ויצאנו מהבית בלי להגיד שלום ובלי להתראות, פשוט קמנו ויצאנו לדרך. הצטרפנו לקבוצת אנשים, ילדים, נוער ומבוגרים. הינו 280 נפש, הלכנו 29 ימים, יומם ולילה. יומיים לפני שהגענו לסודן נשארנו בלי אוכל ושתייה, וגם לא היה לנו מקום להשיג מים ואוכל. המשכנו ללכת בתקווה שאנחנו בדרך הנכונה. אחרי 6 שעות הליכה ראינו גופות בדרך, המשכנו ומצאנו עוד גופות של אנשים עם בגדים לאורך הדרך ואבדנו תקווה. בסודן היינו חייבים שלא ידעו שאנחנו יהודים, אז כדי שלא ירגישו שאנחנו יהודים הדלקנו אש ביום שבת, היינו חייבים להשתלב בין הגויים. החיים לא היו אנושיים, תוך כדי פחד ממחלות קשות, בעלי חיים טורפים וממוות, דיברנו בסימנים ובשפת הגוף מול המקומיים. לא הייתה שפה משותפת אז נעזרנו בוותיקים מאתנו. עברנו להתגורר בכפר טואבה שבסודן, שנה ו-8 חדשים בסודן גרנו באוהלים ובצריפים. לאחר שזיהו שאנחנו יהודים על-ידי שליחים ועובדי המוסד, אמרו לנו לזרוק את כל בגדנו ותכשיטנו כדי להיכנס אנשים חדשים. המפגש עם ישראל: נקלענו למראות חדשים, בית קטן עם 2 חדרים, תרבות, שפה, פחד. פתאום הבנתי שהגשמתי את החלום שיש לכל אחד מבני העדה – הגעתי לירושלים "

#חוגגיםסיגד #מלקםיסגדבהל